השנה קפצנו לתערוכת העיצוב במילאנו. קמנו מוקדם, 9:30 בערך, אכלנו ארוחת בוקר מזינה וטעימה במלון Moxy שבו ישנו. רכבת, מטרו, מדרגות ואז, נחילים של אנשים. כמו ילדה שנכנסה לחנות צעצועים רצתי ממקום למקום, צילמתי וצילמתי ואז אחרי 4 שעות, הבנתי שהמקום הזה גדול מידי וצריך לעשות הפסקה ולחשב מסלול מחדש. כל ספה, שידה, מטבח עטופים במיצג מדהים כך שלעיתים אתה נכנס לראות מנורה מהממת שתלויה במיצג ומתעלם לחלוטין מהספה אותה רוצים להציג.
בתמונות: המלון מבחוץ, עיצוב הלובי במלון, איזור התערוכה עם גג המשולשים השקוף וה"חלליות במים"
עיצוב מגיע מהשראה, כמו מוסיקה ואפשר לומר שהתערוכה בהחלט מספקת השראה בטונות. אז מה היה שם: חומרים שונים דמויי שיש (דקטון ודומיו) בעוביים שונים מחליפים את העץ, פינות מתעגלות להן, המון צבעים ורטרו (כי כמה אפשר להמציא). שימוש במתכות, טקסטורות נפלאות, חיווט חוטים (כן כן, כמו פעם) ותאורה, אך איזה אושר.
מדפי עץ שעליהן שילבו מדפי מתכת, מדפים צפים עם תאורת לד מאחור, שידות טלוויזיה מודלוריות צפות על רגליים (לפחות נראה כך) וספות שבהן כל יחידה מסתובבת סביב צירה ונותנת את האפשרות לפנות אחד לשני ולשנות את כל תחושת האינטימיות בסלון.
בתמונות: עיצוב ריהוט, חומרים ותאורה.
בערב יצאנו לאזור הדומו והיינו בשוק טוטאלי, גם פה כמויות של אנשים בלתי נתפשת, העיר כולה לבשה עיצוב, האווירה ממש מחשמלת, כל פינה היא מיצג, מבנים מעץ ושיטות בנייה קלה, חנויות משגעות, נגנים ברחובות אוכל ובירה. המקום כל כך סחרר אותנו (לא, זו לא הבירה אך ללא ספק היא תרמה) שהחלטנו שביום השני נטייל בתערוכות העיר.
עשינו תוכנית מפורטת ומסודרת ואף הגענו למקום הראשון אליו כיוונו, אך משם פשוט דילגנו מדלת לדלת, מחצר לחצר והכל פשוט, תערוכה.
ברחובות פגשנו שקיות ניילון, אבל לא מפוזרות על הרצפה, דווקא מנופחות כמעין בלון קשורות לעמודי מתכת, גינות עם מייצגים אומנותיים של מעצבים שונים, מעצב אומן שמעצב בחלת דבש בעזרת דבורים (כן, זה מטורף) אפילו את עץ הלימון עיצבו בצורה שתתן צבע ותנגיש את הלימון. מיצגי רחוב של טימברלנד של נדנדות בצורת קקון, מבנים מודרנים מהממים בקצה הרחוב הישן, חנויות שונות עם פיצ'פקס סטייל שנות ה - 90, מיצגי ריהוט משרדי, טפטים מטריפים וכמובן המון מיצגי ברזים, קרמיקה וכמעט שכחתי, המון מכוניות ואופנים שבעלי היה חייב לצלם כל שנייה. (בנאפולי הוא צילם ווספות)
בתמונות: חנויות ותערוכת ברחובות מילאנו
ביום השלישי רצינו גם וגם, מצד אחד שילמנו על כרטיס לתערוכה אז מה, לא נלך? מצד שני העיר הזאת והתערוכות בעיר קרצו לנו הרבה יותר. לבסוף החלטנו, הולכים לתערוכת עיצוב המטבחים בבוקר וממשם לעיר אל תוך הלילה.
נתחיל בחומרים, דיברנו עם כמה נציגי חברות וזה מאוד מעניין שכולם משתמשים בחומרים שונים ומשונים שע"י עירבובם עם חומר אחר (שרף לדוגמא) הם יוצרים יציקות דלת, עם הטקסטורה. כמובן הכל עמיד במים יחודי וכו.
הרבה ירוק! קירות ירוקים, שילוב עציצים בכל מקום ואפילו סוג של חממה/גינת מטבח שמזינים את הצמח הנשתל והיחידה כבר דואגת להכל. אגב היחידה נועדה לעלים וירוקים כמו כוסברה, נבטים ובזיליקום ולא לפלפל ומלפפון. עיצוב מטבחים עם עור, וסיכות על העץ שנותנות תחושת תפרים. מקרר שמסתכנכרן עם הטלפונים של בני הבית, כיריים עם גישה לאינטרנט, כיריים בצורת משושים עם פריסה מאוזנת (איך לא חשבו על זה קודם), שימוש ברשתות ( דמוי רשת אקספנדל של פעם) וכמובן תאורה בכל מקום.
עולם הוונטות נחלק לשניים. מצד אחד וונטות מוסתרות בתוך אורן המטבח בצורה נקייה ואסטטית ומצד שני וונטות מהממות שמשמשות כפריט עיצובי ומקור תאורה. ניתן לראות בתמונות את הוונטות השקופות שנראות כמו ריבוע שקוף ומואר ואפילו את וונטות הנחושת שנראות כמו זוג מנורות תלויות.
ועוד בנושא המוחצן והנסתר, מיצג של דירה קטנה שהופכת למשרד, המיטה עולה ומשתלבת עם הארון וכך גם המטבח ושידת הטלוויזיה.
אחת התערוכות שאסור היה לפספס היא התערוכה של MOOI אליה נערכתי מבעוד מועד עם הזמנה מסודרת.
הילה קול היא אדריכלית פנים בוגרת תואר ראשון מהאקדמיה לאומנות בלונדון.