אני זוכרת את שיחת הטלפון הראשונה של בני אליי, בשאלה, אם אני הילה מעצבת הפנים. אמרתי שאני אכן הילה ואני אכן מעצבת פנים. הוא אמר שהוא ואישתו גרים בראשון לציון וכמעט עמדתי לומר שלצערי זה לא איזור שאני עובדת בו. בכל זאת, המרחק והפקקים מאיזור השרון - זה לא ממש משתלם - אבל הוא מיד הודיע שהם גרים כמעט בצמידות לתחנת הרכבת ואין להם שום בעיה לפגוש אותי שם ולהביא אותי לביתם. משהו באינטואיציה משך אותי ואני אכן שמחה כל כך לומר, שהפעם צדקתי. מדובר בזוג לקוחות חמים ומקסימים, בעלי נשמה גדולה, טעם טוב ואהבה ענקית, אחד כלפי השניה, וגם כלפי הבית בו הם גרים.
הדירה ממוקמת בשכונה נפלאה, מרווחת, מוארת ושלווה. הבעיה היחידה שהיתה בה, זה מה שאני שמה לב שקורה בלא מעט דירות, והייתי קוראת לזה - קריאטיביות יתר של אדריכלים. הם חושבים לעצמם - איך ניצור בית יותר מעניין ופחות שיגרתי, ויוצאים עם הברקת ה-45 מעלות. ואז אני מעצבת הפנים, צריכה למצוא דרך עבור הדיירים המבולבלים, להעמיד את הקירות, הרהיטים, וכל הפעילות הפונקציונלית שצריכה להיעשות בצורה הטובה ביותר, תוך מציאת הפתרונות שעוקפים את הקירות האלכסוניים. אבל היי, בדיוק בשביל זה אני פה. תנו לי איזה אתגר לפיצוח, זה מה שעושה אותי הכי מסופקת מקצועית.
הבעיה היא שלא היה בדיוק סלון. הסלון היה מפוזר. לא היה קיר ישר שאפשר היה להישען כלפיו. הטלויזיה עמדה מתחת לחלון, פינת האוכל היתה תקועה ממש בין פינת המטבח, לפינה של קיר, ולא איפשרה גישה פתוחה, זורמת ומכילה.
מעצבת פנים במרכז
פינת אוכל, היא זו שאמורה לאחד בין המשפחה והחברים הסועדים בה. היא לא אמורה להידחק באיזה חור ולהיות מוצנעת בו. גם הסלון והמטבח, היו צריכים הגדרת טריטוריה, וזה מה שהתחלתי לתכנן.
את הגדרת הטריטוריה אני יוצרת בעזרת כמה אלמנטים, שלעיתים משתלבים יחד ולפעמים עומדים בעצמם. האלמנט הראשון הוא כמובן קיר מפריד, השני הוא שטיח לסימון גבולות על הרצפה, גם ריצוף שונה באיזור אחר של הבית יכול להיות סימון טריטוריה - למי שסובל משטיחים. סימון נוסף הוא הנמכות תקרה, ואחרון חביב הוא הריהוט.
בגלל שאת המטבח לא התכוונתי להקטין, ואת פינת האוכל לא רציתי לכווץ, יצרתי שילוב של "אופן ספייס" ביניהם. כך שפינת האוכל יושבת כמו אי גדול במרכז מטבח רחב ידיים ומזמין.
הנמכת התקרה שמעליו, יוצרת לו סוג של הגדרה איפה בדיוק הוא צריך לעמוד, ותומכת בעצם קיומו. גם המנורה היפה שתלויה מעליו מגדירה את מיקומו, ומפארת אותו יחסית לשאר. המטבח נבחר להיות בצבעים עדינים ובהירים של שמנת ותכלת, עם שילוב של עץ אלון מגוון למעין חום-אפרפר, אשר דומה בגוונו לצבעי שולחן האוכל.
הסלון עבר כמה גילגולים, כי הקיר האלכסוני המדובר הגביל אותנו בבואנו למקם קיר פוקוס אחד שאליו יסתכלו. קיר הטלויזיה הוא בדרך כלל קיר הפוקוס שלנו ולכן היה חשוב למקמו במיקום שיהיה נוח ונגיש. בסופו של דבר מצאתי את הנוסחא, וזה פשוט עבד בצורה מושלמת.
כשמתבוננים בבית שנכנסים אליו, ולא יודעים בכלל מהן הבעיות שהוא סבל מהן קודם, יכולים להגיד, העיצוב מאוד יפה, הסטיילינג מסוגנן ומרשים. אך אף אחד לא יודע - חוץ מבעלי הבית כמובן - אילו בעיות נוספות עוד היו בשטח וכמה מחשבה נעשתה שם על מנת לפתור זאת. כמובן שגם הריצוף הוחלף לריצוף משי משגע, שופצו וחוברו להם יחדיו חדר הרחצה הכללי עם חדר השירות, כולל נגיסה מחדר האורחים שנמצא צמוד, ארונות בנגרות-הכל לפי מידה, חשמל ותאורה, וכל המשתמע.
בסוף רק נסענו יחד, ג'ני ואני ורכשנו את כל האקססוריז שהיו צריכים על מנת לתת את הטאצ' הסופי, ההום סטיילינג המהמם, לבית הזה. בהזדמנות זו החלפנו את קונסולת העץ בכניסה בקונסולת מתכת וזכוכית ושילבנו מראות עגולות ומוזהבות.
בסופו של תהליך לא פשוט, הבית נראה בדיוק כמו שהלקוחות ביקשו. גוונים בהירים, קלאסי, חם, מואר ומזמין. פשוט כיף גדול, שיהיה רק בשעה טובה :)
