אתמול הזמינו כמה מעצבות פנים להרצאה ב Tollman's של שני מעצבים ענקיים בסצנת העיצוב העולמית שהובאו היישר מלונדון. (הבית השני שלי) Nipa Doshi & Jonathan Levien הגיעו כדי לספר על דרך העבודה המעניינת והדרך בה הם רואים את עולם העיצוב. דושי במקור מגיעה ממומביי שבהודו ולוין מלונדון, אנגליה.
שניהם נפגשים כסטודנטים ב Royal College of Art, היוקרתי בלונדון, מתחברים ומספרים על ההפריה ההדדית דרך עבודתם. בהתחלה דרך ביקורת בונה, ואז בהחלטה לאחד ידיים הם יוצאים לדרך משותפת ופורה שבה הם מעצבים רהיטים אך ללא ההתייחסות שלהם לעצם הפונקציונליות בלבד, אלא בהתייחסות להימצאות שלו בחלל. הם אומרים שהם יוצרים עיצוב לחלל כי הכיסא לדוגמא, הוא מעין מסגרת בחלל למי שיושב עליו. עצם הקיום של הכיסא, הוא קודם כל כאביזר המונח בחלל החדר, בעיצוב הבית. הוא בהחלט חייב להיות נוח ולהתאים לצרכים פונקציונליים, אך הוא גם מייצג משהו אמורפי, איזה רעיון (קונספט) שהם רוצים להעביר.
הם מנסים ליצור את הרהיטים בסטודיו שלהם כפרוטוטייפ. בהתחלה מקרטון ועץ, במטרה לראות אם זה יכול לעבוד, ואז הם מביאים את הנציגים של חנויות יוקרתיות כמו Tollmans או Hays ועוד רבות, כדי להראות להם מה יכול להיות בהמשך. הם מקבלים יד חופשית ותקציב בלתי מוגבל כדי ליצור את יצירת האמנות הבאה שלהם. אמון מוחלט בכישרונם ועבודתם.
כיוון שהכל נעשה בצורה מאוד מדויקת בשילוב אנשי מקצוע מהזן הישן - כאלה שעובדים עם הידיים, ללא שימוש במכונות תעשיתיות - כי כל תפר חשוב, ולפעמים בלי תפרים בכלל. העושר של הבדים מתבטא באהבתה של דושי לטקסטיל שכפי שהיא מספרת, מגיע מילדותה בהודו.
הודו הפלורליסטית, העשירה בטקסטורות, צבעים, ריחות, בדי הסארי שבארון הבגדים של אימה. הכל יחד מתערבל להביא לזיקוק של ישן וחדש. ההודי המסורתי או האנגלי הקלאסי מול המודרניזציה שמגיעה לערי הבירה שלהם. השילוב של הבדים שהם יוצרים, מביא איתו צבע חדש ומרענן, גריד מיוחד, משהו שלא נראה כמותו קודם ולא דומה לשום דבר אחר. להיות שם בהרצאה בחנות של טולמנס, היווה השראה רבה, ומשב רוח מרענן, כמו לראות פרטי אמנות בגלריה.
