מעצבת פנים. תכנון פנים. אדריכלות פנים... המון ביטויים מורכבים...
ואז אני מנסה לחזור לפשטות. למקור. ולהבין מה זה בבסיס. לפני שהיו לקוחות. לפני שהכל התחיל. כשהייתי שוכבת במיטה שלי בלילות בתור ילדה, בתור נערה וכשהיה לי קצת עצוב והרגשתי בודדה, התחלתי לדמיין בתים. דמיינתי את הבית שיהיה לי. הייתי בונה אותו בתוך הראש שלי, מעצבת אותו, בוחרת רהיטים, נותנת לאור להיכנס פנימה מתוך החלונות. מדמיינת איך השמש מכניסה את קרניה מבין התריסים הישנים של פעם - אלו עם החורים, שהיום נהפכו לתריסי אור חשמליים - ויוצרים נקודות אור על הקירות.
גם כשגרתי בלונדון האפורה והקרה, הייתי נזכרת באותן קרניי האור, יחד עם רוח קלילה, בריזה מהים הכחול, שמניפה את הוילונות הלבנים השקופים במשבי גלים פעם אחר פעם. המחשבות האלה על הבית היו עושות אותי מאושרת. היו מרגיעות אותי ומשרות עליי שלווה מתוקה, וכך הייתי נרדמת.
סבתא שלי היתה לוקחת אותי לבקר חברים שלה ומשפחה. אני זוכרת עד היום איך בגיל 4 או 5 ביקרתי בבית חברים שלה בירושלים. אני זוכרת את המרצפות המצויירות שהיו להם בסלון, בגווני חום ושמנת, התבוננתי בהן והחלטתי שיום אחד כשיהיה לי בית משלי, גם לי יהיו מרצפות מצויירות.
ובבית אחר בפרדס חנה, כשבאמת היתה מכוסה בעיקר בפרדסים מסביב, הבית השליו והיפה, בית חווה אמיתי עם סוסים בחוץ. זוכרת את העץ מסביב, נגרות של עץ, עם קורות בתקרה, סגנון כפרי אמיתי כיאה לכפר. משם שאבתי את ההשראה והאהבה שלי לסגנון החם והמזמין. לכוס השוקו בחורף בסלון שלה עם האח הבוערת. זוכרת את החמימות שהייתי כל כך כמהה אליה.
הספות הרכות והרחבות, בדי קטיפה נעימים למגע, שטיחונים קטנים מכסים חלקים מהרצפה...
כשההורים שלי היו יוצאים מהבית הייתי מכינה להם הפתעות. בכל כמה שבועות הייתי מחליפה להם את מיקום פינת האוכל והסלון. או משנה את כיוון הטלויזיה והספות, כל פעם חושבת לעצמי - מה המיקום האידיאלי? מה יעבוד הכי טוב, יהיה הכי נוח, יראה הכי יפה?
ואת החדר שלי.. כל פעם סידור חדש ושונה. וההרגשה הזו של אחרי. תחושת סיפוק ששום דבר אחר לא נתן לי במידה שווה.
כשהייתי אופר בלונדון, ולא הכרתי אף אחד והסתובבתי לבדי ברחובות, הייתי מסתכלת אל חלונות הבתים. כל כך רוצה להיכנס, להרגיש את החום, לראות איך נראים הבתים מבפנים, איך תכננו אותם. התאהבתי בסגנון הבריטי. התחברתי לסגנון העץ, הפרקטים, קורות העץ החשופות, הקמינים. אהבתי את הנועזות של צבעי הקיר החזקים והדרמתיים, הערכתי את העושר התרבותי, את הפיתוחים ברהיטים, את הטקסטיל - עושר הוילונות והטפטים המובחרים, הכריות והמצעים, את הפאנלים והקרניזים ועוד ועוד. במשך הזמן למדתי להעריך גם את הבתים המודרניים, הגימורים המדוייקים, התאורה השקועה שמשחקת עם העיצוב ומדגישה אותו, השימוש בגבס בבנייה פיסולית, את החומרים הרפלקטיביים, את האריחים המבריקים, את החידושים בברזים, בחדרי הרחצה ובמטבחים.
לא סתם החלטתי להיות מעצבת פנים, זה בדמי.
היום אני אוהבת המון סגנונות. אני שומעת משהו מלקוח ומייד נדלקת לי סדרה של תמונות. וזה מוביל לזה, ודבר מוביל לדבר והלקוח שלי הוא ההשראה הראשונית שלי.
כשהלקוח נותן לי את האישור ומשאיר את כל האפשרויות פתוחות - פותח בפניי את הדלת - גם השמיים הם לא גבול.
עכשיו שצלחנו את הפגישה הראשונה...הגיע הזמן לפגישה שנייה
